Idan's shared items
After reviewing Cricket's MyHomeScreen, supplied by mPortal, in the previous weblog entry; its great to see other operators harnessing the potential of the On Device Portal (ODP) to deliver an integrated experience to customers. How easy it will be to put such as experience on say a Nokia S40 device that's also running Ovi will be a test of whether some handset manufacturers are now in competition with their primary channel to market.
In cases where the operator can not put its experience front-and-center, they should evaluate whether it makes commercial sense to remain a channel for those devices. For example, on the iPhone operators have already decided being a channel is OK.
App stores abound these days: Apple’s well-known effort has been joined by BlackBerry’s App World, and more recently, Nokia’s Ovi Store, while pretty much every operator, handset vendor and used-car dealer has said they’re going to set up their own shop. A lot of this is based on the huge number of downloads by iPhone users, and the misperception that all those downloads equal easy riches.
Granted, the revenue path is better in the Apple store than others (assuming you can get your app approved by the great gatekeeper), but it remains that fewer developers are really raking it in than many people would believe.
This is largely because although Apple, and to some extent, the other players, have solved the distribution issue, but they haven’t cracked the discovery nut. Maybe browsing is a little easier on the iPhone, with its large display and easy scrolling, but that’s not exactly a solution. Browsing in the Ovi Store was so bad that I haven’t been back since I played with it at launch. And the problem of “Top Downloads” and “Most Popular” lists remains exactly the same: once apps get on those lists, it’s difficult to get them off.
It’s important for developers to realize/remember/remind themselves that app stores are just distribution channels — not marketing strategies. It’s no different than any other product scenario: getting that product in a distribution channel alone isn’t enough to generate and drive sales. People see stories like the guy who’s made a lot of money with an iPhone birdwatching app, but fail to read far enough to realize that he only got the big boost after his app got featured in an Apple TV ad.
So for developers: get your app in the various stores, and make sure users can find them easily with the search function in each one. Then get your marketing efforts going. You deal with fragmentation of the stores by being in all of them, and push users with “search for it in your app store”.
The takeaway for app store providers: get the distribution right, but if you really want to drive downloads and developer success, do it not only with the usual suspects like revenue-sharing levels, but give them some real marketing help, too.
Update: See this post over at GigaOM for some good insight into the long tail of iPhone apps, courtesy of AdMob data (AdMob being a great way to both publicize and monetize your apps, right Russell? 
):
I suspect the success of a particular app relies on one of three things:
* You are already a huge, successful company, expanding on an existing product. See: AIM, Facebook, ESPN.
* Apple decides your app is worth promoting on the front page of the App Store.
* Your app is really good, and all your users rave to their friends about it.
With voice service becoming a commodity, wireless carriers are avidly looking for ways to increase their mobile data revenues. And the quickest (and perhaps most lucrative) way to do that is by finding compelling data applications that will make consumers upgrade to smartphones, purchase data plans and buy apps.
This emphasis on data is the reason why so many carriers are forming developer communities and hosting developer-centric events. For example, Verizon Wireless announced it will host a developer event in San Jose July 28. Likewise, Sprint Nextel is hosting a developer event Oct. 26-28 in Santa Clara.
For developers, this attention from Tier 1 operators is critical because mobile carriers have a lot of clout in the ecosystem. If a carrier supports and markets an app, that can mean instant success for a developer. Of course, carriers aren't the only entities looking for talented developers. Handset makers and operating systems are also avidly searching for developers to make compelling apps that they can then use to populate their app stores.
I spoke with Roger Guranai, senior vice president of product development at Verizon Wireless, about Verizon's upcoming developer event and he said Verizon is hoping to attract hundreds of developers there. The carrier will provide a roadmap for developers and show how the carrier is planning to open up its applications ecosystem. In addition, developers will get a peek at the company's software developer kit (SDK) and also receive information on how they can get their apps in Verizon's new app store. Verizon will debut its developer portal at the event.
Of course, this new "open" agenda from Verizon doesn't mean the carrier is ditching its BREW platform, which it has been using for eight years as a venue to host its data applications and mobile content. Instead, Guranai said the company is expanding its capabilities by rolling out an open environment with open platforms, open development tools and multiple operating system environments. "Many of the developers will be able to take existing apps already developed and quickly render them on devices on our network," Guranai said.
But perhaps the most important thing developers will learn at Verizon's developer event is the financial arrangement. Guranai says the carrier will be providing incentives for developers to create apps and bring them to Verizon's devices and app store. In addition, the company will direct bill customers for the apps, which is considered an advantage over some other app stores where customers must pay for their app via PayPal or another payment method.
It's becoming increasing clear that as carriers, handset makers and operating systems all compete for the attention of the mobile developer, developers are quickly moving into the driver's seat. It's time to critically evaluate the various developer programs and decide which one makes the best business sense and can bring the most downloads to the developer. It's nice to see the developer move into the power position for a change. -- Sue
P.S. The Fierce team is working on the annual Women in Wireless feature. If you know an exceptional female executive in the wireless industry who not only has technical savvy, but is also a strong leader, send an email to sue@fiercemarkets.com and explain why we should consider her.
אחד מבתי הדין באיראן זיכה היום אדם שלפי הודאתו דרס אישה במתכוון וגרם לה לחבלה קשה. לפי ההלכה המוסלמית, פסק בית הדין, אישה לא צריכה להלך לבדה ברחוב ועל כן החבלה הקשה שעברה הגיעה לה. עוד הוסיף בית המשפט כי היות והחבלה לימדה את האישה לקח, היא עשתה לה שירות גדול.
אה, לא. רגע. התבלבלתי שוב. שופט בית המשפט המחוזי בישראל, אחד משה דרורי, החליט שלא להרשיע אברך צעיר שהודה כי דרס במתכוון קופאית בחניון; בפסיקתו השערורייתית הסתמך השופט חובש הכיפה על הרמב"ם, לא פחות.
בינואר 2006 הגיע תלמיד הכולל לחניון במרכז העיר שחוברה לה יחדיו. דא עקא, לא היה לו הממון הדרוש לתשלום עבור החניה בה עשה שימוש. הקופאית – עולה מאתיופיה – התווכחה מעט עם נושא הגחלת, ומשהבינה שבכוונתו לברוח בלי לשלם, נעמדה אל מול רכבו. בשלב זה נזכר ירא השמים כי למעשה, איסור נגיעה לא כולל את הרכב שבו הוא נוסע, ולחץ על הגז. בשלב זה נפלה הקופאית על מכסה המנוע והחלה בוכה ודורשת שיעצור. אברכנו המשיך בנסיעה עוד מספר מטרים, עד שהקופאית נפלה על הכביש, נחבטה בו בעוצמה ואף איבדה את הכרתה.
כשנעצר הצדיק הוא הכחיש הכול. "לא תענה ברעך עד שקר" לא תופס לגבי תלמידי הכולל, ככל הנראה. אולם רצה הגורל ואנחנו חיים במדינה של כופרים, המפעילים מיני תשמישים נסתרים מן העין כגון מצלמות אבטחה. כשעומת עם הצילומים, הודה.
במשפט הודה הבחור – נצר למשפחה מפוארת של דיינים ורבנים – במיוחס לו. הוא הביא מכתבי המלצה משני מליצי יושר גדולים בתורה: הרב הראשי הספרדי שלמה עמאר – נו, ההוא שלא שמע מהסלון – והשר אלי ישי, שיש להרים גבה על המעשים שלהם הוא מוכן להיות מליץ יושר. עוד טען, כי אילו הייתה הקופאית מאפשרת לו לחזור, היה חוזר עם כסף וכל המבוכה הייתה נמנעת. עוד נחזור לטענה הזו.
[...]
איזה מקרה קל. משפט של שעה. אין צורך בעדויות, בהתפלפלויות, בתרגילי עורכי דין ובאובג'קשיין מהפינה. קל, פשוט ונוח. הוא דרס, הוא הודה שדרס, הביא מכתבים משועי עולם שיעידו על כמה שהוא פוצי ומוצי ורק ה' יודע איזה שד נכנס בו – ועכשיו הוא צריך להיות מורשע ולרצות את עונשו. אבל אז שופט בית המשפט המחוזי בירושלים החליט להכניס את רמב"ם לסיפור.
[...]
ניסיתי. חיפשתי את החוקים בספר החוקים של מדינת ישראל עליהם חתום ח"כ משה בן מימון. לא מצאתי. נו, ברור: מואיסיס מיימונידס נאסף אל בוראו הטרנסצנדנטי ב-1204, 744 שנים לפני שהוקמה על שטח קטנטן במזרח התיכון פרובינציה מבוהלת. תמהתי רבות: מדוע החליט השופט המכובד, שכיפה סרוגה מעטרת את פדחתו, להשתמש בכתביו של מצרי בן המאה ה-12 כסימוכין לפסיקה בישראל של המאה ה-21? כלום ספר החוקים שנתנו לשופט זה נבחרי הציבור של העם החי בישראל אינו די? ובכן, מתברר שלא.
[...]
שלושה נימוקים עיקריים הביא השופט לפסיקתו השערורייתית, כל אחד מהם די בו כדי להביא להדחתו בכל מדינה מתוקנת, ושלושתם ביחד על אחת כמה וכמה. הנימוק הראשון הוא שרישום פלילי יפגע בסיכוייו של היהודי הטוב עם הרגל הקלה על הגז להתמנות לדיין בבית הדין הרבני – תפקיד אליו הוא לומד בימים אלה. הטיעון הזה, כמובן, איננו נכון. כלומר, אינני יודע אל-נכון האם רישום פלילי פוגע בסיכוייו של מאן דהוא להגיע לתפקיד רם המעלה של פוסק הלכה רשמי בחסות מדינת ישראל; הנימוק איננו נכון מפני שלא הרישום הפלילי, במקרה דנן, הוא שיפגע בסיכוייו של תלמיד הכולל להיות דיין, אלא המעשים שהובילו – ליתר דיוק, צריכים היו להוביל – לרישום זה. דווקא מי שאמון על שמירת החוק בישראל צריך לדעת זאת היטב: לא מערכת הענישה היא שאחראית על נזקים שיגרמו לעבריין מורשע, אלא העבריין עצמו, על שום שביצע את המעשים הללו. כל עבריין יכול לטעון שאילולא ההרשעה הפלילית, יוכל להיות משהו: עורך דין, שופט, רופא, רואה חשבון, פסיכיאטר, שר, ראש ממשלה. ומה בכך? לפחות חלק מהתפקידים הללו חשובים לא פחות מתפקידו של דיין בית הדין הרבני. כלום עלינו להפסיק להרשיע אשמים?
ההחלטה אם להרשיע לא יכולה לקחת את האשם ולהציג אותו כקורבן. מי שביצע עבירה, עליו לשלם את המחיר. להציג את המחיר כסיבה שלא להרשיע, הרי שזו הצגה מעוותת של הדברים.
[...]
אדלג רגע על הנימוק השני, ואגיע לנימוק השלישי. השופט דרורי סבור כי דריסתה של הנפגעת היטיבה עמה. שימו לב לדבריו היפים של השופט דרורי:
המאורע המכונן של חייה, שבו היא התקבלה סופית לחברה הישראלית, כשווה בין שווים, הוא הדיון בפניי[...]היא החלה את דבריה בהיסוס, בתחושה שהיא אינה נחשבת, ואדם בעל רכב (הנאשם) התייחס אליה כאל כלב. בהדרגה נוכחה לדעת כי שופט מקשיב לכל הגיג מדבריה, עורכי הדין פונים אליה בנימוס, וגם מי שפגע בה מתנצל בפניה[...]היא הבינה את השיפור העצום במעמדה החברתי בין תחילת הדיון לסופו.
אתם מבינים? יש אנשים בישראל להם מגיע צדק, ואחרים – די להם בכך ששופט מאזין לדבריהם, עורכי הדין מדברים איתם בנימוס והפוגע בהם מביע חצי-חרטה, כדי שנקבע שמצבם החברתי השתפר לאין ערוך, ומשום שהשתפר, אין עוד צורך למצות את הדין עם הפוגע בהם.
הטקסט הזה מתחרה בכבוד על תואר הטקסט המתועב ביותר שהוציא אי פעם שופט בישראל תחת ידו – והתחרות קשה. יש כאן שלוש אמירות, ושלושתן קשות לעיכול ולתפישה: האחת, שהגזענות והקסנופוביה אינם נגע שיש להלחם בו, אלא תירוץ להקל בעונשו של הפוגע בסובלים מהם. השניה, שמי שמדוכא חברתית אינו ראוי לדין צדק, כי די לו בכך שבעצם ההליך המשפטי הפך לפחות מדוכא. השלישית, שלא נעשה כל נזק לאדם שאחר פגע בו באלימות קשה – להיפך, מצבו הוטב, רק מפני שמערכת הצדק פעלה כפי שהיא אמורה לפעול – בלי להפלות נגדו.
נדמה שהשופט המכובד סבור שכשמערכת המשפט פועלת כפי שהיא אמורה לפעול – מאזינה למתלוננים ובאי כוחה מתייחסים אליהם בכבוד – מדובר בהישג בפני עצמו. במילים פחות עדינות, השופט חושב שהוא ועורכי הדין עשו טובה למתלוננת שהסכימו להקשיב לה ולדבר איתה בנימוס. לתומי חשבתי שזוהי עבודתם עבור כל אדם, ללא משוא פנים.
[...]
אם הנימוק הראשון הוא אווילי והנימוק השלישי הוא מעשה נבלה, הנימוק השני הוא מסוכן ממש. הנימוק השני של השופט דרורי נובע ממשנתו הסדורה, שיש להכניס את עקרונות "המשפט העברי" – מושג כה אמורפי, שהחוקרים אינם בטוחים מה משמעותו, ושמשמש לכל היותר כהשפעה על ספר החוקים הישראלי – לכל עניין. כאן, טוען דרורי שלפי הנחיות רמב"ם האברך עבר בהצלחה את כל שלבי התשובה, התנצל בפני המתלוננת – ועל כן אין להרשיעו.
שופט בישראל לא אמור לשפוט לפי חוקי ההלכה. זה התפקיד של הדיינים בבתי הדין הרבניים. שופט בישראל שופט לפי ספר החוקים הישראלי, ספר חוקים של מדינה דמוקרטית שהלגיטימציה שלו ככזה הוא שהוא נקבע על ידי אותו הציבור עליו הוא מוחל. חוקי השריעה היהודית נתונים לפרשנותם של יודעי ח"ן מעטים, וניתנו על ידי אנשים פרטיים, בלתי נבחרים, לפני שנים רבות. להמנע מהרשעתו של אדם על סמך החוקים הללו – שנתונים למניפולציה מתמדת בידי קבוצה פוליטית מובחנת – הרי שזה גם אנטי דמוקרטי במובהק, גם לא הוגן וגם מסוכן ממש.
אנטי-דמוקרטי, מפני שאנשים עומדים לדין ומורשעים – או לא – על סמך חוקים שלא הייתה להם מילה בבחירתם, חוקים הנתונים ממקור ריבוני שמחוץ למדינה עצמה, מחוץ לקורפוס האזרחים. חוקים כאלה הם עניין של בחירה – רוצה אדם, ישיתו על עצמם, כל עוד אין הם עומדים בסתירה לחוקים של החברה הריבונית שסביבו – ולא של שפיטה ציבורית מחייבת-כל. בעצם הכנסתו של הטיעון הרמב"מי לעניין השופט דרורי עושה שני דברים אנטי-דמוקרטיים במובהק: האחד, הוא כופה על מערכת הצדק כולה – כלומר, על כל אזרח ישראלי – את השקפותיו האישיות כחובש כיפה; השני הוא שהוא מחיל על נשפטים בישראל מערכת של חוקים שמקורם התיאורטי אינו באזרחי ישראל, אלא בגוף ריבוני נפרד – ומעמיד ריבון נוסף מעל או לצד הריבון הדמוקרטי היחידי – העם.
לא הוגן, מפני שאדם העומד לדין או אדם המלין על אחר על מנת שזה יעמוד לדין מכיר – או עורכי הדין שלו, לפחות, מכירים – סט אחד של חוקים שעל פיהם מעמידים לדין וגוזרים דין של אנשים. אין שום אפשרות לעורכי דין – ובוודאי שלא לאדם הפשוט – לצלול בכל עמקי נפתוליו המיותרים של התלמוד ולהכיר לעומק את פסיקותיהם של רמב"ם, קארו ואחרים. כלומר, בעולם של השופט דרורי, כל הנוגעים בדבר פועלים בתוך ריק מוחלט, שבו הם אינם מכירים את המערכת על פיה הם נשפטים. אין לאף עורך דין היכולת לבנות קייס מנצח, משום שאין לאף עורך דין מושג מהו החוק שייבחר הפעם. וזה ההיפך מרעיון של משפט ללא משוא פנים והוגן, היפוכו הגמור של משפט צדק. במילים פשוטות – זה לא הוגן.
ומסוכן – מפני שאפשר למצוא בשריעה היהודית פסקי הלכה נוראיים למדי, שאינם עולים בקנה אחד עם מערכת החוקים והערכים הדמוקרטית הישראלית. באין מערכת חוקים אחת, איש הישר בעיני רבו יעשה. אנחנו עדים בימים אלה יותר ויותר לניסיונות פוטש של רבנים – מקריאה לסרבנות ועד כפירה בדמוקרטיה הישראלית. השופט דרורי תקע מסמר נוסף בארונה של זו.
קחו, למשל, את הפסיקה המופלאה הזו של הרמב"ם:
אבל ישראל שבא על הגויה–בין קטנה בת שלוש שנים ויום אחד בין גדולה, בין פנויה בין אשת איש, ואפילו היה קטן בן תשע שנים ויום אחד–כיון שבא על הגויה בזדון, הרי זו נהרגת: מפני שבאת לישראל תקלה על ידיה, כבהמה[1]
פסיקה זו אינה עולה בקנה אחד עם ספר החוקים הישראלי כלל ועיקר. השופט דרורי הכשיר את הקרקע לשימוש בפסיקה הזו בבית משפט של מדינה שמתיימרת להיות דמוקרטית – ולא יכול להיות לה שימוש טוב.
[...]
כדי להמחיש את האבסורד: תוך שימוש באותה סדרת נימוקים ניתן להצדיק את אי הרשעתו של רוצח ראש הממשלה רבין. הנימוק ההלכתי קיים, הנימוק של הטבה במצבו של הקורבן – מעולם לא היה רבין הי"ד פופולארי כמו בימים שאחרי רציחתו – קיים גם כן והנימוק של פגיעה בעתידו של הרוצח, סטודנט למשפטים, היה קיים אף הוא. זה לא תיאטרון האבסורד. זה בית המשפט הישראלי.
[...]
ועוד מילה שהבטחתי לגבי חרטה: השופט טען שהאברך שלנו עשה תשובה מלאה והביע חרטה. אם כן, מדוע קו ההגנה שלו כלל האשמה גסה של הקרבן? הטענה, כאילו אם הייתה מאפשרת לו לצאת היה שב עם הכסף וכל נזק לא היה נגרם, היא האשמה בוטה של הקרבן בתקיפתה. הסיבה שהקרבן נדרסה בכוחנות גסה כזו היא שהאברך דרס אותה. המחשבה, שפעולותיה – בסך הכול עשתה את עבודתה, שזה יותר משניתן להגיד על כבוד השופט – הן שהביאו עליה את התקיפה, לא נשמעת כמו הכאה על חטא.
[...]
נאמנותו הכפולה של שופט בישראל צריכה לעורר דאגה. ויותר מזה, עליה להביא להדחתו, ויפה שעה אחת קודם. כך נכון לעשות, ועל כן, במדינה שהופכת יותר ויותר יהודית ופחות ופחות דמוקרטית, יש להניח שכך לא ייעשה. הזוועה הזו שיצאה מבין כותלי בית המשפט היא הוכחה שבישראל הצדק הוא משני ליהדות, הוכחה לכך שחובשי הכיפה, המתיימרים לפטריוטיזם וציונות, מחזיקים בסטנדרטים כפולים ונאמנות לחוקי השריעה שלהם ולא למדינה, הוכחה לכך שהמדינה הזו מאבדת כיוון. את הצדק עצמו הכפיפו לקדוש ברוך הוא, רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. הזכות למשפט צדק היא זכות בסיסית בדמוקרטיה. בלעדיה – נותרה רק רדיפה פוליטית באיצטלא מדומה של חוק. בדמעתה של קופאית אחת מהשוליים החברתיים של המדינה היהודית הגאה מצוי הסיפור שלנו, סיפור זוועה טראגי. נראה כי כבר מאוחר מדי לסובב את העגלה.
Post from Blogica
- משנה תורה, הלכות איסורי ביאה, י"ב: י'
לקריאה נוספת:
Apple’s price cut of the iPhone 3G to $99, largely overlooked at the launch of the iPhone 3GS last week, will not just “kneecap” the Palm (NSDQ: PALM) Pre, but will kneecap the entire industry, and most importantly carriers and cellphone makers, according to Roger Entner, Nielsen’s Telecom Practice research head.
In a very persuasive post, Entner writes that the new $99 price point for the iPhone 3G “completely changes the value proposition of every handset at every carrier in the US.” Now that the price of the iPhone 3G has been halved, any device over $49 looks “outright overpriced, spelling immediate trouble for the raft of smartphone devices expected later this year. Their price tags will either look seriously expensive next to the iPhone, or “extremely margin-challenged” if priced competitively. But what does this mean for the industry?
Entner’s main points after the jump:
—Higher subsidies looming: Entner believes that handset susbsidies can only go up, since “the price to consumers has to go down to maintain a relative value proposition.” Carriers, of course, will have to absorb the higher subsidies, whom they will no doubt try to share with cellphone makers, whose margins, already under pressure, will be further compressed.
—Tinkering with monthly plan costs: Carriers could just shift the upfront cost of a phone to the monthly charge by making it more expensive. But Entner says it “remains to be seen” how willing consumers are to paying the higher monthly charges.
—Scorched-earth data pricing: AT&T (NYSE: T) could “scorch the earth” for competitors by cutting its iPhone data plans below $70—another reason people don’t get an iPhone. But this writes Entner would be as “value destructive” as when Verizon (NYSE: VZ) introduced its $99 unlimited plan, and the entire industry followed to match the price bringing everyone back to the status quo, with even more pressure on profits.
—Differentiating with devices and data: So voice is now a commodity and the only path to “defendable” differentiation is through device and data, or so AT&T’s current pact with Apple (NSDQ: AAPL) implies. This only works as long as the carrier has the iPhone exclusively. Once the pact ends, so does the flow of net adds coming for the device—some 80 percent of AT&T’s net adds in Q1 came for the iPhone. Entner writes that while other carriers may be trying to figure out how to compete in the next few quarters that it doesn’t have the iPhone, “AT&T has to figure out what success will look like after the Apple exclusivity runs out and it has to live in the world it delivered.”
כמו שאתם כבר יודעים אני לא ממעריצי אפל (ובמיוחד אני לא מסמפטת את itunes), אבל השבוע לכבוד הארוע השנתי של אפל וההתרגשות הכללית שאחזה במעריצים הנלהבים, החלטתי להביא לכם סרטון קטן וחביב שמדגים עד כמה הממשק של האיפון גאוני.
כן כן, אפילו אני, עם כל ההתנגדויות הטבעיות שלי לדברים התפוחיים, לא יכולה להכחש לכך שמדובר בממשק קסם. ההוכחה העיקרית לכך היא כמובן העובדה שאנשים, סוף סוף, התחילו להשתמש ב"אפליקציות" - תוכנות קטנטנות שנכתבו במיוחד לשימוש בטלפון. וכמו שאומרות הפרסומות של אפל - לכל דבר שאתם יכולים לחשוב עליו, יש עכשיו אפליקציה באיפון. There's an app for that.
לכל סיר יש מכסה ולכל בקשה אפליקציה
בימים בהם עסקתי בתוכן סלולרי, כבר אפשר היה לפתח מגון אפליקציות לטלפונים סלולרים, ועשינו הרבה מאמצים לגרום לאנשים להשתמש בהם. המכשולים היו (ועודם, לטעמי) רבים ביותר.
ראשית, ברמת הפיתוח - כמו שאמר לי חבר: סטנדרטים זה דבר טוב, נעשה הרבה סטנדרטים שונים! בפיתוח לסלולרי אין סטנדרטים. כל מכשיר סלולרי הוא הרי קצת אחר (אפילו אם בא מאותו יצרן), ולו רק בגודל המסך או ברזולוציה. אז לכל מכשיר צריך לכתוב אפליקציה קצת אחרת (או אפילו רק לשנות פרמטרים ויזואלים).
מעבר לענין ההבדלים בין המכשירים, יש גם כמובן מגבלות שנובעות מעצם היותו של המכשיר קטן, ושל כח העיבוד שלו, שלפעמים הוא די מוגבל. בזמני אי אפשר היה להריץ כמה אפליקציות במקביל.
לסיום היה כמובן ענין המחיר. היינו צריכים לחסוך בכל פיקסל כדי שהורדת האפליקציה לא תהיה יקרה מדי (מי בכלל דיבר על לגבות תשלום עבור ההורדה עצמה?), וכל אפליקציה שכללה גלישה היתה מעוררת חרדות החל משרות לקוחות (כמה זה יעלה? לקוחות יתלוננו), ועד לאנשי הרשת (שלא תפילו לי את הרשת, שלא תעמיסו לי יותר מדי על המערכות).
מעבר לפיתוח עצמו, המשתמשים לא ממש יצאו מגדרם ורצו להשתמש באפליקציות. אם כבר הצלחנו לגרום להם להוריד אפליקציה, לא היתה לנו כמעט שום דרך להזכיר למשתמשים שהיא יושבת אצלהם במכשיר. הם היו צריכים לזכור לבד, ולעבור דרך לא קלה (מינימום שלושה קליקים) כדי למצוא אותה אחרי ההורדה, ובכל פעם שהם רצו להפעיל אותה. כלומר, אם מישהו כבר הוריד אפליקציה, רב הסיכוים שהוא לא ידע איפה למצוא אותה, ואם הוא כבר מצא אותה פעם אחת ולא התלהב, רב הסיכוים שהוא לא יפתח אותה יותר לעולם, ולו רק כי אם הוא לא יחפש הוא לא יתקל בה לעולם.
והנה באה אפל, עם האיפון, והצליחה לא רק לבנות ממשק מקסים (שבאמת אין לי מה להוסיף על כל הסופרלטיבים שכבר נכתבו עליו), אלא מעבר לממשק היא גם היתה חכמה לגבי המודל העסקי, והמכשיר מגיע עם חבילות גלישה בלתי מוגבלות. כלומר - אמנם משלמים על המכשיר תשלום חודשי יחסית גבוהה, אבל לא צריך לחשוב פעמים לפני כל גלישה/הורדה. השילוב של הממשק והאלמנט הכלכלי (ואלמנטים נוספים כמובן, כמו הטרנדיות), הובילו לכך שהמכשיר הזה שובר שיאים ברמת השימוש של בעליו באפליקציות.
המחסום נשבר, וחנות אפליקציות היא עכשיו המילה האחרונה, וכולם רוצים כזו. נוקיה השיקו אחת ממש לאחרונה, סמסונג גם בענין, ועוד ועוד.
כמובן שיש לי הרבה ביקורת על המדיניות של איפון לגבי האפליקציות, בעיקר על מודל ה"גן הסגור" שהם מיישמים כאו כמו במקומות אחרים בתאגיד שלהם, גישה שאני מאוד לא אוהבת. אבל הפעם לכבוד השבוע החגיגי, לא אקלקל את השמחה.
אז לכבוד חג התפוח שעבר עלינו השבוע, קבלו דוגמא שמתאימה בדיוק לביוגרפיה שלי, שמדגימה עד כמה מקסים הממשק של האיפון. על האפליקציה של SMULE לאוקרינה בודאי שמעתם כבר. אבל הנה אני מביאה לכם את הכלי החדש במשפחת כלי הנגינה של האיפון.
כמי שבלתה כמה ממיטב ימיה (שלא לומר שנותיה) בנגינה בכלי הזה, אני יכולה להעיד שהאפליקציה הזו היא לא פחות מגאונית. ככה מנגנים בטרומבון (רק נפח הראות אחר, והמתח בשפתים, אבל אלה באמת פרטים שוליים).
אז חג שמח לאוהדים, ותהנו מהוידיאו הזה שעשה לי את היום.
ותודה לחבר הטוב ג' על הלינק המשמח.
- מאמר מעניין על הקרב בין אפליקציות לדפדפן בסלולר כממשק הגישה המועדף לתוכן. דעתי האישית: למרות שהדפדפנים ממשיכים להשתפר כל העת, הם עדיין מציגים תכנים שנבנו במקור לתצוגת אינטרנט ולפיכך מספקים חווית שימוש בעייתית. אפליקציות לעומת זאת נבנו מראש לסלולר - ולכן חווית השימוש בכל אחת ואחת מהן היא עדיפה. עם זאת - מכיוון שכל אפליקציה היא "גן סגור" בפני עצמה, אי אפשר לבצע חיפושי מידע בכולן בו זמנית - וחויית החיפוש והזפזופ האינטרנטית לא קיימת בהן (ובטח מישהו כבר עובד על זה במעבדות של גוגל).
- ראיון עם האחראי על תחום הסלולר בסוכנות הידיעות אי.פי.
- גוגל משדרגת את ג'ימייל לאייפון ולאנדרואיד.
- נוקיה N86 עם מצלמת 8 מ"פ - עכשיו בחנויות.
- מכשיר סלולרי חדש משווק בוורייזון: מוטורולה rival.
- המשחק הקלאסי דום מגיע לאייפון.
- בכיר באפל עורק לפאלם.
- גידול במספר מנויי הפרי-פייד בעולם.
- אמיתי זיו: חברות הסלולר מצליחות לייקר את מחירה של דקת שיחה.
- ב-יו.אס.איי טודיי בונים על הכנסות מסלולר.
- ראיון וידאו עם מייסד הסטארט-אפ הישראלי מומיניס שפעיל בתחום פיתוח המשחקים לסלולר.
- אמיתי זיו בכתבה על מעבדת החדשנות הסלולרים במרכז הבינתחומי בהרצליה.
- בכיר ביורוקום: השתלטות על פרטנר לא תפגע ביחסים עם פלאפון וסלקום.
מעוניינים בשירותי ייעוץ, מחקר והרצאות בתחום הסלולר? צרו קשר: geva@kraoz.com
|
In case you missed The Big News, uTest was just named to InformationWeek’s First Annual Startup 50. As you may have guessed, the award was given to the top 50 technology startups, most of which were in the SaaS business.
After several days of online voting by InformationWeek readers and thorough vetting by their editorial experts, winners were selected based on the following:
• Innovation and the ability to inject new ideas into business processes (that’s us)
• Value, reflected in lower costs, increased sales and higher productivity (check)
• Enterprise-readiness - i.e. whether the product/service scales (ditto)
We don’t like to brag (much), but based on the criteria, we felt we were a strong candidate. Of course, none of our recent successes would be possible without our global community of QA professionals and our customers. The skill and scope of our testing community continues to draw the attention of the media, and subsequently, dozens of new customers looking to test their web, desktop and mobile applications.
Once more, a big thanks to all of our customers, testers and anyone who voted for us as one of the top technology startups to watch. Much appreciated!
|
This is turning into quite the debate—which one of the emerging smartphone platforms will you support? The iPhone? Or, one of its competitors, like Windows Mobile, Research In Motion's BlackBerry, Google's Android, Symbian, or the upcoming Palm (NSDQ: PALM) webOS? The conversations are really heating up. Two weeks ago, we asked if you could build a large business by supporting only one platform, like the iPhone. Then, last week, we wrote about one person's perspective on how Silicon Valley is gaga over the iPhone. That, spurred a response by Mike Rowehl, who wrote on his blog that he was "flabbergasted that the conversation could even be taking place. How can anyone seriously say 'well, you're ignoring all those potential millions of handsets out there running Symbian' and keep a straight face?
This is turning into a somewhat religious debate, but regardless of where your beliefs lie, there is some fundamental truths about each platform. To help guide you through the pros and cons is Walt Mossberg from the Wall Street Journal. The entire article can be found here, but here's a small snapshot of the strengths and weaknesses of each platform:
Apple:
Pro: It has 17 million iPhones, and 13 million iPod Touches worldwide.
Con: It has a virtual keyboard and is attached to one carrier—AT&T (NYSE: T)—in the U.S.
RIM:
Pro: Has an install base of around 50 million.
Con: The install base is not all operating on the same OS.
Microsoft:
Pro: It has a large install base and many of developers already programming for it.
Con: It's old, and it's entirely new OS isn't coming out until 2010.
Google:
Pro: It's modern and powerful.
Con: The first phone—the T-Mobile G1—is clunky and has few apps.
Palm:
Pro: The yet launched OS has impressed those who have seen it.
Con: Will launch on Sprint's network and the company is running out of capital.
Nokia:
Pro: Has brand loyalty—outside the U.S.
Con: It's weak in the U.S., and it is relying on Symbian, which is transitioning to open-source.
Related
