יכול להיות שהסופרקאפ האירופי שיערך הערב בהלסינקי בין ריאל מדריד לאיינטרכט פרנקפורט יהיה משחק ענק. בכל זאת, על הדשא תעלה אלופת אירופה של קרלו אנצ'לוטי עם קרים בנזמה אחרי עונת שיא, ויניסיוס אחרי עונת פריצה וכמה שחקני רכש שרעבים להוכיח את עצמם.
ומנגד נמצאת מחזיקת הליגה האירופית שנחושה לתקן את הרושם אחרי התבוסה שחטפה מבאיירן מינכן במחזור הפתיחה של הבונדסליגה. יש לה את רפאל סנטוס בורה, אנסגר קנאוף הצעיר וגם את מריו גצה שכבר עשה דבר או שניים בכדורגל. ועדיין, ברור לכולם שלא משנה מה יקרה במשחק הערב – ואתם רשאים להפליג בדימיון – הוא לעולם לא יתעלה על המפגש הקודם בין שתי הקבוצות האלה.
"המשחק הזה היה כמו דלי מים קרים עבור כל מי שצפה בו. הנה, לנגד עינינו, משחק הכדורגל כמו שהוא אמור וצריך להיות משוחק". כך, במילים האלה, סיכם יו מקילבני את גמר אליפות אירופה למועדונים ב-18 במאי 1960 עבור העיתון "SCOTSMAN".
איצטדיון האמפדן פארק בגלאזגו אירח את ריאל מדריד ואיינטרכט פרנקפורט, ו-127,000 האוהדים שנכנסו בשעריו והצטופפו ביציעיו, יצאו ממנו כ-ברי מזל שזכו לצפות במשחק שלא היה דומה לו עד אז. עד היום המפגש ההוא ב-1960 מחזיק בשיא הצופים למשחק גמר אירופי ובשיא השערים שנכבשו במעמד. למחרת המשחק נכתב ב"דיילי מייל"; "כמה חבל שהצופים שחזו במשחק הזה יחזרו בקרוב לראות ליגה סקוטית ויחשבו שכל זה היה רק חלום".
מצד אחד, ריאל מדריד. אמנם רק סגנית אלופת ספרד עונה קודם לכן (ברצלונה זכתה בתואר), אבל בדיוק כמו היום זוללת תארים אירופאים. למפגש הזה היא הגיעה עם רצף של ארבע זכיות בגביע האלופות, ואחרי שדרסה בחצי הגמר את בארסה עם שני ניצחונות 1:3. בסגל שלה היו אגדות של המשחק כמו אלפרדו די סטפאנו, פרנץ פושקאש ופאקו חנטו וכוכבי עבר בדמות חוסה סנטה מריה וחוסה מאריה סראגה.
בצד השני, איינטרכט פרנקפורט. ב-1959 היא זכתה באליפות הראשונה והאחרונה בתולדותיה, ותחת המאמן פול אוסוולד שיחקה כדורגל התקפי במיוחד. אמנם הסגל שלה לא כלל אפילו שחקן אחד מנבחרת מערב גרמניה שהגיעה לחצי גמר הגביע העולמי ב-1958, אבל היו לה את ארווין שטיין, חלוץ רחבה שבנוי לעילא, את הקיצוני הימני ריצ'ארד קרס, את השמאלי אריך מאייר ואחרים. בחצי הגמר הביסו הגרמנים 4:12 את גלאזגו ריינג'רס בסיכום שני משחקים וגרמו לאלכס פרגוסון הצעיר לקבוע שמדובר בקבוצה הטובה ביותר שראה בחייו.
שני כוכבי ענק נצצו באותו ערב. עבור אלפרדו די סטפאנו, גדול שחקני העולם באותה תקופה, היה זה גמר חמישי ברציפות במדים של ריאל מדריד. עבור פרנץ פושקאש, שהגיע לריאל ב-1958, היה זה הראשון. את הגמר שנה של 1959 פספס ההונגרי המוצק בגלל פציעה ואל זה מול פרנקפורט כמעט ולא הגיע. ב-1954, לאחר שהונגריה שלו הפסידה לגרמניה בגמר הגביע הגרמני, טען פושקאש שהגרמנים השתמשו בסמים. האמירה הזאת יצרה משבר חריף ובמשך תקופה ההתאחדות הגרמנית אסרה על קבוצות מקומיות לשחק מול פושקאש.
על מנת שיוכל לקחת חלק בגמר של 1960, ההתאחדות ההונגרית הייתה צריכה לנסח מכתב התנצלות בשמו של השחקן, וכך עשתה. ועדיין, ההונגרי סחב איתו עם שק של חששות. "הייתי שמן בן 33 ובחדר ההלבשה התחלתי להרגיש פרפרים בבטן" סיפר בספר PUSKAS ON PUSKAS. "חשבתי לעצמי שאני כבר לא בן 20 ותהיתי האם אני בכלל מסוגל לעשות את זה?". שער מוקדם של קרס העניק לגרמנים את היתרון והגביר את הספקות של פושקאש, אבל אלה נעלמו מיד. "כשעליתי למגרש הזכרתי לעצמי שאני מסוגל לעשות הכל, וזה באמת מה שקרה", סיפר באחד הראיונות שיגיעו עם השנים.
ומה שקרה שם נכנס היישר לדפי ההיסטוריה. בעזרת כדורגל מהפנט (ביחס לאותם ימים), די סטפאנו ופושקאש כתשו את פרנקפורט והובילו את הספרדים לניצחון 3:7 ולגביע אירופי חמישי ברציפות. ריאל ריחפה על המגרש, שחקניה החליפו מסירות במרץ והחלוצים האדירים שלחו את הכדורים לפינות השער של פרנקפורט. די סטפאנו סיים עם שלושער ופושקאש, עם בטן קטנה ורגל שמאל אימתנית, נבחר למצטיין עם רביעייה. "זה היה אחד המשחקים המופלאים האלה שבהם כל השחקנים במיטבם והקבוצה מגיעה לשלמות", סיכם ההונגרי והוסיף; "בגלל הרעש ביציעים בכלל לא שמענו את שריקת הסיום".
אבל הייתה שריקה. ולאחריה, כל יושבי ההאמפדן פארק נעמדו על הרגליים והריעו. אנדי רוקסברג, שנכח באותו משחק, סיפר לאתר אופ"א; "אנשים מחאו כפיים במשך 15 דקות ומבלי לזוז. זה היה ערב קסום שבו החולצות הלבנות של ריאל נצצו כמו כוכבים". שדר המשחק ריצ'ארד ווידואס התפייט; "הקהל הסקוטי הבין מיד שהוא צפה באחד ממשחקי המועדונים הגדולים בהיסטוריה. כאב הלב היחיד הוא שכעת יש בהם מעט מאוד תקווה לראות שוב דבר כזה. הם סימנו ביומן את התאריך הזה, ה-18 במאי 1960, וכתבו שם; "היה לנו מזל גדול להיות באיצטדיון ביום הזה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו